התופעה הגאולוגית שנוצרת שם נקרית "מלחה", הלוא היא נקודת המפגש בין המים המתוקים של נחל הירקון והמים המלוחים של הים התיכון, שיוצרת בתורה את הגאולוגיה הייחודית. נכון להיום הקרקע מכוסה ע"י סטרוקטורה של פרקט ולכן התופעה לא בולטת לעין. במידה והמתחם היה חשוף, אגן הניקוז היה בולט לעין וכשהים נמצא בשפל, היו נחשפים האיים הקטנטנים שנמצאים יחד עם צמחי המים והאצות, הצמחייה העשבונית, הדקלים והתות השחור (כולם צמחים שצומחים במדרגי גובה שונים באגן הניקוז ויוצרים משלב בוטני מעניין).
ההצעה שלנו הציעה לנצל את התופעה המעניינת ולאו דווקא לכסות אותה. העיקרון המנחה היה להשתלב בתופעה ולייצר ארכיטקטורה נטמעת, דינמית ומשתנה יחד שלבי הגאות והשפל של היום ולייצר מתח טבעי ולא כיסוי אורבני.
ניסיון לייצר מתח טבעי שכזה מייצר לא מעט אתגרים, אבל בו זמנית טומן בחובו הזדמנות לארכיטקטורה מעניינת. כך למשל: הבסיסים של עמודי התמיכה החשופים נמצאים בתוך המים (לפחות חלק מהיום, תלוי בגאות ובשפל), ובניית פרויקט שכזה מצריך התחשבות רחבה בבנייה בתוך מים רדודים ועמוקים. התוצר האדריכלי של המשחק עם הגאות והשפל מייצר "ארכיטקטורה נחשפת" בעת השפל.
