מכון ון ליר

לכבד, ולשמר את העצים, המבנים ואת רוח המקום.להפוך את האתר לבוסתן: מקום של ניחוחות טובים, של רוגע. להפוך את המקום ליישות שמורכבת מכלל הבניינים הנמצאים במקום, הטרסות, החצרות, הבריכה, אמות המים – כולן מוגנות מהבחוץ. ליצור קמפוס עם נוכחות אורבנית ברורה שמזמין את הציבור להוות חלק, ועדיין, לייצר אטמוספירה אינטימית בתוך גבולות המתחם. בנוסף, להכיר לציבור בניינים עם שפה ייחודית: מורמים מהקרקע, כשתחתיהם טרסות עם טקסטורה גסה, כשמעליהם אבנים מסותתות ומופרדות ע"י אבן זכוכית דקה – סגורה מבחוץ, ושקופות ומוצלות מבפנים.

לאפשר פיתוח בשלבים, עם התחשבות עמוקה בגמישות, גישה כלכלית לניצול המתחם.